פסק-דין בתיק תא"ק 39634-02-10

1.     התובעת הגישה תביעה על סך של 67,359 ש"ח כנגד הנתבעת. התובעת היא חברה העוסקת בייצור, שיווק והפצה של פינות אוכל והנתבעת היא חברה בעלת כלי רכב המיועדים להשכרה בשיטת הליסינג.

2.     אין מחלוקת כי התובעת הזמינה מהנתבעת באמצעות מסמכים שכותרתם "הזמנת רכב להחכרה" 8 כלי רכב בתאריכים 25.3.07 ו - 20.8.07. לטענתה על פי ההזמנה דמי החכירה החודשיים עבור כלי הרכב היו צמודים לדולר. בפועל לקראת סיום תקופת החכירה התברר לתובעת, כי בכל הפעמים בהם היה שער הדולר ביום החיוב החודשי נמוך משערו ביום ביצוע ההזמנה, הנתבעת התעלמה מירידת שער הדולר וחייבה את התובעת בדמי חכירה חודשיים על פי שער הדולר ביום ביצוע ההזמנה ואילו בפעמים שבהם שער הדולר ביום החיוב החודשי היה גבוה משערו ביום ביצוע ההזמנה חושב התשלום החודשי לפי השער הגבוה.

3.     הנתבעת טענה כי בינה לבין התובעת נחתם הסכם עיקרי ביום 30.10.03 המקבע את כל תנאי ההתקשרות בין הצדדים ומפרט את התנאים לכל עסקה, אשר תעשה בין הצדדים בקשר לחכירת ו/או השכרת כלי רכב (להלן: " ההסכם העיקרי"). לטענת הנתבעת המסמכים המכונים "הזמנת רכב להחכרה" הם נספחים להסכם העיקרי וצריכים להיקרא לתוכו ועל פיו. הנתבעת טענה כי סעיף 4.1 להסכם העיקרי בין הצדדים קובע כי הוסכם מפורשות כי בכל מועד בו ירד המדד לעומת המדד היסודי שהיה קיים ביום שבו נעשתה עסקה - לא תילקח ירידת המדד בחשבון בחישוב גובה התשלום החודשי לאותו חודש. לטענת הנתבעת משמעות הדבר היא שהסכום הנומינלי נותר בעינו כדמי חכירה חודשיים מינימליים גם בכל הנוגע לשער הדולר.

4.     התובעת העידה מטעמה את מר הראל גבע, מנהל בתובעת (להלן: " גבע"). הנתבעת העידה את מר טל בירן, מנהל מכירות ארצי של הנתבעת (להלן: " בירן"). שני העדים נחקרו חקירה נגדית ולאחר מכן הוגשו סיכומים.

5.     אין מחלוקת בין הצדדים כי דמי החכירה החודשיים עבור כלי הרכב שולמו על פי שער מינימאלי של הדולר המחלוקת היא, האם זכאית הייתה הנתבעת לחייב את התובעת בשיטה זו.

טענות התובעת

6.     טענה ראשונה של התובעת היא, כי גבע לא ידע על קיומו של ההסכם העיקרי, אשר לא נחתם על ידו ולכן לא היה מודע לקיומו שעה שניהל את המשא ומתן לגבי החתימה על ההסכמים עם נציג הנתבעת, אנדרי. התובעת טוענת עוד כי הנתבעת לא הגישה עדות של אנדרי והדבר מחזק את גירסת התובעת.  גבע העיד כי ההסכם העיקרי נחתם על ידי אחיו, כאשר גבע לא היה מודע לתוכנו.

7.     התובעת טוענת עוד כי לא היתה הפניה ברורה בהסכמים המאוחרים להסכם העיקרי עליו מבוססים ההסכמים המאוחרים ולכן בלא הפניה בולטת לכך יש לפסוק לטובת התובעת.

8.     עוד טוענת התובעת כי ההסכמים נוסחו על ידי הנתבעת ולכן יש לקבל את פרשנות התובעת.

9.     התובעת טוענת עוד כי מנגנון התשלום בהסכם העיקרי שונה מהמנגנון שבהסכמי החכירה, משום שהמנגנון בהסכם העיקרי הוא הצמדה למדד, אשר הסבירות כי המדד ירד בצורה משמעותית אפסי לעומת הצמדה לשער הדולר שלגביו קיימת סבירות גבוהה לשינויים שיכולים להיות לשני הכיוונים.

10.התובעת טוענת עוד כי ההסכם העיקרי והסכמי החכירה הם הסכמים שהם בגדר חוזים אחידים ולכן כל פרשנות שלהם צריכה להיות לרעת הנתבעת ואף יש לפסול סעיף מקפח דוגמת הסעיף הקובע שער ריצפה.

טענות הנתבעת

11.הנתבעת טוענת כי לא יתכן שמנהל אחד טוען כי אינו מחוייב להסכם שחתם עליו מנהל אחר שגם הוא מוסמך לחייב את החברה. לפיכך הנתבעת טוענת כי יש לדחות טענה זו מכל וכל. עוד טוענת הנתבעת כי הפרש הזמנים שבין החוזה העיקרי לחוזה החכירה, שהוא 3 שנים, מעיד על כך שדווקא לצורך הפרש זמנים שכזה נוצר ההסכם העיקרי כחוזה מסגרת להזמנות הרכבים שיגיעו בהמשך.

12.הנתבעת טוענת כי ההזמנות מהוות נספחים להסכם העיקרי ואין להם קיום עצמאי. היא מציינת כי נכתב מעל הכותרת " נספח א" וכן צויינו המילים מתחת לכותרת המציינת את מספר ההזמנה " מצורף להסכם מיום -". עוד היא טוענת כי ההזמנות אינן מתייחסות לנושאים מרכזיים רבים אשר מפורטים רק בהסכם המסגרת כמו ביטול הזמנות, מקרים בהם לא יעלה בידי הנתבעת להזמין את כלי הרכב, איסורים לשימוש בכלי הרכב וכיוצא בזה.

13.הנתבעת טוענת כי לא הייתה עליה חובה להפנות להסכם המסגרת בצורה בולטת ומפורשת, משום שההסכם העיקרי קובע במפורש כי הנספחים להסכם מהווים חלק בלתי נפרד ממנו (סעיף 1.1 להסכם העיקרי) וכי התובעת מוחזקת כמי שיודעת את ההסכמים עליהם היא חותמת.

14.לטענת הנתבעת, אמנם סעיף 4 להסכם העיקרי המפרט את נושא ההצמדה מתייחס למדד ולא מפרט מה הדין עם הצדדים יחליטו שההצמדה תהיה לדולר ולא למדד אולם לטענתה הקביעה כי המשתנה לצורך ההצמדה יהיה דולר ולא מדד אין בה כדי לעקור את עקרונות ההסכם.

15.עוד טוענת הנתבעת כי בחלק מן ההזמנות שהזמינה התובעת מהנתבעת אשר נקבע בהן כי התמורה תהיה צמודה למדד לא הביעה התובעת תרעומת ונתנה את הסכמתה למנגנון שכזה. לענין זה טוענת הנתבעת כי סעיף 26 לחוק החוזים מתיר השלמת פרטים במקרה בו נשמט פרט מן החוזה.

16.הנתבעת טוענת כי לא מדובר במקרה שבו יש להכיל את הכלל של "פרשנות נגד המנסח" ואף שוללת את הטענה כי עומדת לתובעת הטענה של "חוזה אחיד".

דיון והכרעה